hommade-e logo   1
news about shows workshops contact english
           
חומוס צ'יפס סלט - תיאטרון מחול וחומוס המרקיד - הצגה לשחקן בודד

שלושה נערים יוצאים למסע דיכוי הדדי באולם התעמלות. מופע מחול בהשראת יצירותיו של במאי הקולנוע האוסטרי מיכאל הנקה ("משחקי שעשוע", "סרט לבן", "המורה לפסנתר"). הרקדנים, כולם מודל 1980, חוזרים אל סוף העשור הראשון לחייהם, אל אולם ההתעמלות. הפעם, בלי כל הכיתה, בלי כדורי הספוג והחישוקים, בלי המורה המעושנת המכוסה מעיל פרווה. הפעם הם יעמדו גאים ובתנועה מופשטת ימיסו את הזיכרונות מהאולם שכמו קפאו בזמן.

       
כוריאוגרפיה: אביגיל רובין רקדנים יוצרים: רן בראון, משה אבשלום שכטר, אביגיל רובין/ שקד דגן דרמטורגיה: יואב ברתל מוזיקה: יחזקאל רז יעוץ תלבושות: מאור צבר צילום: גדי דגון עיצוב: בן גד
אנסמבל תוצרת בית - חומוס צ'יפס סלט


ולמה 'עליהום' באולם התעמלות? למה דווקא Site specific?

במופע "עליהום" מציגים שלושת הרקדנים מערכת יחסים הרסנית בין שלושה מתעמלים, ספק בוגרים ספק תלמידים. במסגרת העבודה על המופע, הבנו שנכון יהיה לצאת מאולם המחול הסטרילי ולהפגיש את התנועה המופשטת עם חלל ברור שיהווה גם השראה, גם תפאורה וגם הזדמנות לחוויית צפייה שונה ומסקרנת. סולמות העץ, הפרקט המאויר בקווים, הסאונד הייחודי, גובה התקרה, הצבעים.... כולנו ביקרנו באולם התעמלות שעות רבות ונשכחות אי שם... אנחנו מזמינים אתכם לתפס כיסא/ ספסל/ מזרון, להקשיב לרעשים ולריחות של המקום ולאפשר לזיכרונות הנעימים יותר או פחות לנתב את תחושותיכם בזמן המופע.


על מיכאל הנקה

במאי ותסריטאי אוסטרי שנוי במחלוקת הידוע בסגנונו המטריד והקר ובמנהגו לשבור מוסכמות קולנועיות מקובלות. סרטיו (באנגלית, גרמנית, צרפתית) עוסקים בביקורת שלילית על החברה המודרנית. הנקה נחשב לבמאי האוסטרי החשוב ביותר של תקופתו.


זה לא רק ספורט - ענת זכריה, ידיעות אחרונות

עליהום של אביגיל רובין ויואב ברתל הוא מופע תנועה המתרחש באולם התעמלות המילים הראשונות שעולות על הדעת שעה שיוצאים מ"עליהום", יצירתם של אביגיל רובין ויואב ברתל, הן עידון והומור, והיכולת להמחישם. ופשטות שבסופו של דבר לא רק שאינה גורעת מהקסם אלא אף מעצימה אותו ואת הדמיון. יצירת תלוית מקום המתרחשת באולם התעמלות בבית הספר המספרת את סיפורם של שלושה נערים היוצאים למסע דיכוי הדדי. המופע נוצר בהשראת סרטו של מיכאל הנקה "משחקי שעשוע". הרקדנים מופיעים בבגדי התעמלות, והתפאורה היא התפאורה הטבעית של האולם, סולמות עץ, פרקט מאויר, תאורת ניאון ותקרה גבוהה. אקוסטיקה איומה וריח זיעתם של ילדים שהתאמצו לשרוד שם באותו בוקר. נטולי נוסטלגיה מצליחים רובין וברתל להעמיד מול עינינו עולם של ילדים שנותרו ללא מבוגרים. אכזריותו וכאבו של העולם הזה מעיקים על הדמויות הכמו-ילדותיות, ומטילים אותם אל תוך קיום סגפני ודואב, נטול מיתוסים או אשליות. העיסוק באלימות לפעמים מפחיד ולפעמים מצחיק. הם נעים קדימה ואחורה, קופצים ומתנגחים חזה אל חזה, קופצים בחבל, משתמשים בתיק שרוכים כדי להעלים ראש. הם ממודרים ומדודים, ויש בכך שמץ של אובססיביות. נפלא במיוחד משה שכטר המנסה להיות אתלטי, צונח שוב ושוב ומנסה להיאחז בצווארו של רן בראון כדי למנוע את הנפילה...